הזמנה לשחרר את הדיון על מזרחיוּת מנקודת המבט הדיכוטומית של "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה". על בסיס מחקרים אמפיריים ובכתיבה אישית לא מתנצלת, מירב אהרון-גוטמן מותחת ביקורת נוקבת על שיח הדיכוי, ומזהירה מפני העיוורון המחשבתי הטמון בו.
ההכללות 'יהדות אמריקה' ו'היהדות הישראלית' מחמיצות את המורכבות ואת שלל מַבָּעיה של מסכת הקשרים המגוונת בין קהילות שונות ובין מגזרים בשתי החברות. בחינת הקשרים הללו מחדדת שאלות עקרוניות בנוגע לזהות הישראלית ובנוגע לשייכותם ולזיקותיהם של ישראלים למרכזי חיים של יהודים וישראלים מחוץ למדינת ישראל.
כיצד
מצלמים הלם קרב? באיזו דרך מתעדים זיכרונות שמשתקים את בעליהם? אילו דימויים
יכולים לייצג את ריח הדם הלופת את קנה הנשימה שנים לאחר שהסתיימה המלחמה? ומאיזה מרחק נכון לצלם את מי שנמצא מולנו ובה בעת עודנו שם, עם המתים והפצועים?
"דוד בן־גוריון היה בראש ובראשונה איש המעשה ההיסטורי, אולם בה בעת פרס תפיסת עולם פוליטית בכתיבה רבת־היקף. כתיבתו הייתה בעיניו ובעיני אחרים קריאה לפעולה, והוא השתית אותה על ניתוח מעמיק של התנאים בני־הזמן."