בשנות העשרים של המאה העשרים גובשו היסודות הרעיוניים הבסיסיים של 'החלוץ' בפולין. תהליך זה התרחש בימי משבר העלייה הרביעית, כאשר 'החלוץ' התכווץ לכדי תנועה קטנה הומוגנית באופייה שמרכזה באזורי הספר המזרחיים של המדינה, תוך כדי ניתוק מהזרמים הראשיים של חיי הציבור היהודי במדינה זו. הבידוד נבע בחלקו מכורח התנאים הכלליים ובחלקו מרצון. אולם גם בתקופת שפל זו לא פסה בשורותיו האמונה בעתידו כארגון המוני המקיף את כל השכבות של הנוער היהודי. ואמנם, חלום זה התגשם בשנות השלושים – המעטים היו לרבבות, במאות רבות של קיבוצי הכשרה וסניפים בכל רחבי פולין.