הציונות הלוחמת הוא מונח שטבע בן-גוריון לשלב במדיניות הציונית, ערב פרסום הספר הלבן, ציון דרך במאבק היהודים על ארצם בימים שקדמו למלחמת העולם השנייה. בספר שלפנינו – מסה על חותמה של אישיות במהלך האירועים המדיניים: דיון על מבחנה של דמוקרטיה, על המאחד ועל המפלג בעת משבר, על גורם הכוח ועל הסייגים לשימוש בו. פרקי הספר מסרטטים קווים לדיוקנו של מנהיג – מופת של מזיגה בין התעוזה ושיקול הדעת. המחבר, שליווה את דוד בן-גוריון באחדים ממאבקיו, מתבונן מחדש בשלב מכריע בתולדות הציונות, בדמדומים בטרם פרוץ מלחמת עולם, ומשחזר על יסוד ממצאי מחקר את הזירות הפנימיות והחיצוניות שבהן פעל בן-גוריון בשנת 1939.