מאה שנות גן ילדים בארץ ישראל
מרים סנפיר, שוש סיטון, גילה רוסו-צימט
האם קיים גן ילדים ישראלי טיפוסי? ואם כן, מיהם האנשים שעיצבו אותו והטביעו את חותמם עליו?
שלוש מומחיות בתחום החינוך בגיל הרך מספרות את סיפור תולדותיו של גן הילדים בארץ ישראל מאז היווסדו בשלהי המאה ה-19 ועד ימינו בספר זה, שחברו בו מחקר, ידע וניסיון אישי. הספר מתאר את העולם התרבותי שנהגה ונבנה עבור הילד העברי והישראלי ואת התמורות שחלו בתרבות העברית, במדעי החברה והחינוך במשך מאה שנות חשיבה פילוסופית ועשייה נמרצת בשדה בחינוך. מרכזיותו של הילד בתהליך החינוכי היא אבן יסוד בתפיסת גן הילדים, אך במהלך השנים ובחילופי הדורות התחוללו בחברה העברית והישראלית תמורות שבאו לידי ביטוי במוסד גן הילדים.
בגנים העבריים הראשונים נועדו הילדים לדבר עברית וללמד את הוריהם לדבר בשפת עֵבֶר, לחוות את חגי ישראל המתחדשים במולדת ולחגוג אותם עם הוריהם, ומשהוקמה מדינת ישראל חיו הילדים העבריים הללו את תרבותה בטבעיות השמורה רק לילידי המקום. תמורות בהרכב החברה הישראלית, שהייתה בתוך שנים אחדות לחברת מהגרים הטרוגנית, חלחלו גם למערכת החינוך, והיא נדרשה לתת פתרונות ייחודיים לקשיים דיפרנציאליים. בחלוף הזמן השפיעו על מערכת החינוך גם שינויים טכנולוגיים שהתחוללו בעולם המערבי והשפיעו עליה להתמקד בטיפוח הקוגניציה והלמידה של הילד. טובי המדענים, הפסיכולוגים והמחנכים עסקו בפיתוח תכניות לימודים שיהיה בכוחן לטפח את הילד כמדען פעיל, סקרן, חושב וחוקר, גישה שהתבססה על תאוריית ההתפתחות ותהליכי הבניית הידע של הילד מבית מדרשו של ז'אן פיאז'ה. מכאן נדדה נקודת הכובד הפדגוגית אל הילד האורייני. התאוריות הפסיכו-לינגוויסטיות, שבהשפעתן נחשפו ההבנות המוקדמות של ילדים צעירים את מערכת הכתב, הציגו גישה חדשה ומורחבת של תפיסת הלשון הדבורה והכתובה כמקשה אחת. בסוף המאה העשרים עמד במרכז גן הילדים הילד האינדיבידואליסטי, שנולד לחברה מרובת גוונים, הטרוגנית במרקמה האתני והתרבותי, חברה פתוחה לארץ ולעולם - הלוא זהו הילד הפוסט-מודרני, המאפיין גם את תקופתנו.
אלה הפרקים המרכזיים בתולדות גן הילדים העברי והישראלי, המתוארות בספר זה מתוך גישה התפתחותית היסטורית רחבת יריעה, על בסיס מבחר עשיר של מחקרים ותיעוד היסטורי מילולי וחזותי.
תעודת זהות
ספרייה: אסיף
שנת הוצאה לאור: 2012
מספר עמודים: 377
ISBN: 978-965-510-085-3