את תולדותיה של מדינת ישראל מקובל לחלק לעשורים. העשור השלישי לקיומה, שהחל באביב של שנת 1967 והסתיים ב-1977, הוא פרק זמן מובחן היטב: תחילתו במלחמת ששת הימים ובתקופת ההמתנה שקדמה לה, וסיומו ב'מהפך' הפוליטי שהתחולל עם עליית הליכוד לשלטון או בביקורו של סאדאת, נשיא מצרים, בירושלים.

כחוט השני מחבר בין מאמרי הקובץ הניסיון לבחון עד כמה הייתה מלחמת ששת הימים קו שבר בתולדות החברה הישראלית, באיזו מידה האירועים והתהליכים שהתחוללו בשנים 1977-1967 היו המשכן של מגמות ותופעות שקדמו למלחמה ועד כמה הם בגדר מפנה ושינוי. כך או כך, ממרחק של ארבעים וחמישים שנה חשוב שניתן דעתנו להתפתחויות שהשלכותיהן חורגות מן העשור השלישי אך שורשיהן נעוצים בו, והן קובעות את סדר היום הפוליטי, החברתי והתרבותי של ישראל בימינו אלה.

ישראל 1977-1967: המשכיות ומפנה אינו מתיימר לגעת בכל קווי המתאר של העשור השלישי. אין הוא סיכום אלא פתיחתו של דיון מחקרי המצפה להמשך.

בכרך בעריכתם של עופר שיף ואביבה חלמיש משתתפים (לפי סדר א-ב): תמר אלאור, טל אלמליח, איתן בר-יוסף, דני גוטוויין, אמיר גולדשטיין, יואב גלבר, אלון גן, סרג'ו דלה-פרגולה, יאיר הלוי, רונן טראובה, דורון נבות, אבי עורי, גאולה פארן, ענת פירסט, ענת קדרון, מיכל קורא, מוטי רגב, לילך רוזנברג-פרידמן, ראובן שֹהם, אבי שילון, נעמה שפי.