התכנון והבנייה של השיכון החברתי והציבורי הם מפעלים חסרי תקדים בהיקפם ובין החשובים שיזמו גורמים בתנועה הציונית מאז חודשה ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. השיכון הציבורי שנבנה בשנים 1967-1945 הוא מאגר הדירות הגדול ביותר בארץ, המונה כמיליון וחצי יחידות דיור, והוא משמש השראה לדורות של אדריכלים.

הספר נחלת הכלל: השיכון החברתי והציבורי בישראל, 1967-1945 חושף את שורשיו האידאולוגיים של מפעל הבנייה החלוצי הזה ומתאר כיצד חתרה האדריכלות המודרנית בארץ ישראל לממש דרכו את ערכי היסוד של הציונות הסוציאליסטית: שיוויון חברתי, צדק חלוקתי, בעלות ציבורית על הקרקע ובניית חברה חדשה.

באמצעות ניתוח ביקורתי של הנרטיב ההיסטורי, האידאולוגי והאדריכלי שרווח עד שלהי שנות השישים, חושף אדריכל ד"ר דן פרייס את האתגרים שהציבה השונוּת התרבותית בבניית זהות ישראלית מאחדת ומנתח את דרכי הפעולה שנקטו אדריכלים, מתכננים ופקידי ממשלה כדי ליישם את חזונם.

הספר מציע דיון מקורי במורשת התרבות האדריכלית בישראל ומזקק את ההישגים התכנוניים ואת הערכים החברתיים הייחודיים הגלומים בה.