מטרתו העיקרית של חיבור זה היא לבחון את השפעתו של דוד בן-גוריון על מערכות היחסים שהתגבשו בין מדינת ישראל הצעירה ובין יהדות ארצות הברית וההסתדרות הציונית. בחינה זו מחייבת התייחסות לדרכי פעילותו ולאופי מנהיגותו של האיש שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, ומילא תפקיד מרכזי בעיצוב מדיניותה של ישראל בשני העשורים הראשונים למדינה. זהו ניסיון לקבוע אם הייתה תשתית רעיונית סדורה לפעילותו המדינית של בן-גוריון ולמצוא בהקשר הבן-גוריוני היכן עובר הגבול, אם יש כזה, בין הרעיון ובין המניע הפוליטי. מערכת היחסים בין המדינה ובין יהדות ארצות הברית וההסתדרות הציונית היא מקרה בוחן מאלף לצורך זה.