על קווי התפר שבין מלאכת יד, אוּמנות ואמנות, בין חומר לרוח ובין פשטות לתחכום התפתחה
הקרמיקה הישראלית המודרנית. חומר ויצירה — המחקר המקיף הראשון על קרמיקת הסדנה
הישראלית — מתחקה אחר קורותיה משנות השלושים ועד לשלהי שנות השבעים של המאה
ה־ 20 . על בסיס ניתוח של שדה הקרמיקה, היכרות עמוקה עם מגוון היוצרות והיוצרים שפעלו
בו והכוחות המוסדיים שהשפיעו עליו במרוצת השנים, פורסת נזר את תולדותיה של הקרמיקה
הישראלית ובתוך כך מערערת הנחות ותפיסות מובלעות בקורותיה.

הקרמיקה הישראלית הדהדה את ההתפתחויות הבין־לאומיות בתחומה והצטיינה בעושר
מבעה ובכוחה למזג מסורות ושפות יצירה שונות, אך בהשפעתם של שׂיח האמנות הבין־לאומי
והמאבקים בתוך שדה האמנות הישראלי הוּדרה היצירה בקרמיקה משיח האמנות המרכזי מאז
שנות החמישים. להדרה זו היו משמעויות רבות למן ההתחלה, וככל שהשתרשה השפיעה על
ההיסטוריוגרפיה ועל התיעוד של התרבות הישראלית. היא גרמה לנתק בין שדה הקרמיקה ובין
שדה האמנות בתיעוד ובמחקר, ואין מֵֵה שהקרמיקה הישראלית נעדרת מהשיח האמנותי ת
וייצוגה בארכיוני המוזאונים ובתערוכות רטרוספקטיביות לוקה בחסר.

ספר זה, המתעד את הקרמיקה הישראלית ופורס את התגלגלויותיה והתפתחותה ההיסטורית
במשך חמישים שנה, מאפשר לציבור הרחב להיחשף ליצירה חשובה ורחבת־היקף בתרבות
הישראלית. היצירה בחומר הנילוש מאדמת הארץ אינה חתומה בַַּצורה, תהא אשר תהא — כלי או
פסל — אלא אוצרת בתוכה תרבות מקומית, זהות וסיפור.