רוחות הרפאים של הבריכות הריקות


מקומות נטושים, בעיקר כאשר אין בהם אנשים, מאפיינים את היצירה שלי בצילום לאורך השנים. כאשר פרצה הקורונה לפני יותר משנה, התחילו להופיע ברשת אינספור דימויים של צלמים שביקשו לתעד את המתרחש. לראשונה הרגשתי שיש לי שותפים למסע: הריק, שכל כך מעניין אותי ובא לידי ביטוי בהשקפת העולם שלי בצילום, נעשה באחת לנחלת הכלל.

אל החופים הנטושים, למשל צמח או קליה בישראל, ואל ברכות השחייה הנטושות, למשל כאלו ששימשו בעבר בכפרי נוער של הנאצים, או באתרים לחינוך מחדש ברוסיה, הוספתי גוף עבודות חדש ובו בריכות מכאן, כמו בקיבוץ חפציבה, בתקופת הקורונה. קראתי לתערוכה  (שהוצגה בשל המגפה רק במדיה הוירטואלית) – "ריק מלא”. כמה מהבריכות הריקות מובאות כאן, זיכרון מתקופה לא-רחוקה בה השגרה התרוקנה מפגישות ופעילות, וגם משחיה בבריכה.



קליה, 2020

קליה, 2020




חפציבה, 2020

חפציבה, 2020









צמח, 2018

צמח, 2018



ליפתא, 2018

ליפתא, 2018



בן שמן, 2019

בן שמן, 2019




ימקא, ירושלים, 2020

ימקא, ירושלים, 2020




פרופסור דנה אריאלי היא חוקרת וצלמת. פרסמה עשרות מאמרים וספרים מרביתם עוסקים בקשרי הגומלין בין אמנות לפוליטיקה בדמוקרטיות ובדיקטטורות. לאחרונה ראה אור ספרה הפנטום הציוני (2021)הצילומים שהספר כולל יוצגו בביאנלה לאדריכלות בונציה. מרצה בפקולטה לעיצוב, המכון הטכנולוגי חולון, ובמרכז מנדל למנהיגות בנגב.