על קורבנות, בשר, מלחמות וצריכה – שי צאודרר, "ground zero"

ספרה של יעל לוי-חזן "מה את מבינה: נשים כותבות על מלחמה בספרות העברית" יצא לאור ב-2019, שנתיים לאחר מותה של המחברת בתאונת דרכים. ההחלטה לעבד את הדוקטורט של המחברת ולהוציאו לאור לוותה בהחלטות משנה נוספות ורבות, בין היתר באשר לכותרת, לאופי העריכה ולדימוי שעל הכריכה. הדמוי שנבחר, מתוך הסדרה "ground zero" של המעצב והאמן שי צאודרר, מעורר שאלות הקשורות לקורבן, אכילת בשר, מלחמות וצריכה; שאלות העולות גם מתוך קריאותיה של לוי-חזן בספרות העברית. דבריו של צאודרר על עבודתו מציעים שאלות נוספות (או מחשבות על תשובות) ומחברים בין האמנות שלו ובין עולם המחשבה, ביקורת התרבות, הפוליטיקה, הדת והרוח.

***

מה הוא קורבן? מה הם קורבנות? ועל אילו רבדים המילה "קורבן" פועלת? השניות שבמושג הזה מעסיקה אותי כבר שנים. באנגלית ניתן להבחין בה בקלות, שהרי קורבן הוא גם victim וגם sacrifice . כפי שאני מבין אותו, ובאופן מופשט, רעיון הקורבן כולל שתי אפשרויות וקיצוניות, אך גם את התחום האפור הרחב מאוד שביניהן: אתה מקריב (וכך מתקרב) אבל אם אתה לא מוכן לביטול הזה, אם אתה לא מקריב – אתה עשוי להיות הקורבן; את מקריבה בשביל משהו, או בשביל מישהו, וכך את מקרבת את הדבר אלייך. אך אם לא – יש סיכוי שאת עצמך תהיי הקורבן. זהו, לדעתי, סוג של משוואה. אך לעיתים יש כאן גם בחירה: מה אני רוצה לקרב? האם אני מוכן להקריב? איפה אני ממקמת את עצמי על המשוואה הזאת? שהרי אפשר להקריב וגם להיות הקורבן בו זמנית.

כאדם מאמין הנושא היה קשה לי, הפריע לי: מה לרוחניות שבתפילה ולשחיטה של פרות? בהתחלה, הייתי מדלג על הקטעים בתפילה העוסקים בקורבנות. למשל בתפילת השחרית, שאותה אני אומר כל בוקר, ישנו חלק משמעותי המרחיב על נושא הקורבנות. הנה קטע ממנו:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר:צַו אֶת אַהֲרן וְאֶת בָּנָיו לֵאמר זאת תּורַת הָעלָה הִוא הָעלָה עַל מוקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּו:וְלָבַשׁ הַכּהֵן מִדּו בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשרו וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשמו אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקום טָהור: וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּו לא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכּהֵן עֵצִים בַּבּקֶר בַּבּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים: אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לא תִכְבֶּה:

היתה לי בעיה עם החלק הזה של התפילה, נהגתי לוותר עליו. לא רציתי להתעסק כל יום עם הקורבן, שהועלה אז יום יום. לפני כשנתיים החלטתי שבמקום להימנע מהנושא, עדיף להתמודד אתו. התחלתי לעבוד וליצור סביב הנושא הזה, וכך לברר אותו מול עצמי ומול הטקסט של התפילה. העבודה המופיעה על הכריכה של הספר "מה את מבינה" של יעל לוי חזן היא חלק מסדרה שבה אני בעצם בודק, מברר וחוקר את נושא הקורבנות דרך האמנות שלי.

התחלתי לצייר פרים. פרים הם הקורבן הקלאסי; אני מצייר אותם בצבעי אקריליק, ללא שכבות נוספות. אחרי זמן מה שבו ציירתי רק פרים, הרגשתי שיש צורך במורכבות נוספת. הבנתי שהפרים מתאימים לראייה ההתחלתית של הנושא, להבנה ראשונית שמחלקת את הקרבן חלוקה דיכוטומית לשחור ולבן, קרבן או מקריב. אבל הדברים, כך הרגשתי, מורכבים הרבה יותר, שכן בין הקורבן למקריב או למקרבן, בין הלבן ובין השחור, ישנו תחום אפור רחב.

כך, המשכתי לעבוד על הנושא, והתחלתי לבנות בציור שכבות תוך כדי שימוש בצילום. בחנתי את הפרה – את הקורבן – על רקעים יותר מורכבים. אני רואה את הטכניקה, ציור בשילוב צילום, כמשמעותי להבנה יותר שלמה של נושא הקורבן: הצילום הוא מהיר, מידי; לעומת זאת הציור הוא פרי של עבודה מתמשכת. הטכניקה המעורבת הזאת מבטאת את ההבנה היותר-מורכבת של מושג הקורבן: כמו הציור לעומת הצילום, יש קורבנות מתמשכים ויש כאלו מידיים.

לכן אני חושב שהעבודה שעל כריכת הספר של לוי חזן הולמת במיוחד – לא רק את תוכן הספר, אלא גם את המקרה ואת סיפור מותה של המחברת. היא הייתה קורבן של תאונת דרכים, קורבן מהיר, בשנייה. אך העבודה שלה היא עבודה מתמשכת, היא התפרשה על פני השנים שבהן כתבה את הדוקטורט, וגם לפני כן, וגם אחרי כן. בנוסף, היא עסקה במלחמה מתמשכת, או במצב מתמשך של מלחמה; היא כתבה על סופרות, על נשים שכתבו לאורך שנים סיפורים שעוסקים בין היתר בנושאים הללו של הקורבן, המידי והמתמשך, שבמלחמה. התרגשתי מאוד לגלות כיצד הדברים מתחברים ומחברים בין הכריכה לתוכן, למציאות שבחוץ ולעולם הרוחני.

העבודה שלי שעל הכריכה היא חלק מסדרה שנקראת "ground zero". היא כוללת בינתיים שבע עבודות אשר כולן משלבות ציור של פרים עם צילומים שצילמתי באתר ההנצחה גראונד זירו שבמנהטן. על המתכות והאבנים שצילמתי אני משלב ציורי אקריליק. גראונד זירו מסמן את האובדן הקולקטיבי, קורבנות במובן של victims. אלו נתפסים כקורבנות טוטליים. המקרבנים בסיפור הזה – מי שביצעו את הפיגועים במרכז הסחר העולמי – גם הם נתפסים באופן חד משמעי כמקרבנים, כלומר ככאלה שרצחו על מנת להשיג מטרה כלשהי. כך תפסתי את הנושא בהתחלה, זאת הייתה החוויה הראשונה שלי; זו הייתה – ועודנה – חוויה קשה מאוד.
עם זאת, בהמשך הגיעו תובנות נוספות שהפכו את התמונה של קורבן ומקרבן, שוב, למורכבת יותר. לצד ההבחנה החדה הזאת, הברורה מאליה מבחינה מוסרית, חשבתי על משמעותו של האתר עצמו. מרכז הסחר העולמי היה מרכז הכסף, ושם המלחמה בין המערב למזרח – או ניצול המשאבים והיחס שבין שני כוחות אלה – הייתה מאוד נוכחת. שהרי ישנן מלחמות שפורצות כדי שהכלכלה תנוע, מלחמות שנובעות מסיבות כלכליות. אחד המקורות שלהן הוא במרכז הסחר העולמי. זה אבסורד: מלחמה בשביל כלכלה. ושם – שם פגעו מתוך כוונה ברורה לזעזע את אמות הספים של החברה המערבית. הקורבנות של הפיגוע היו נוראים, קשים, יצרו זעזוע בכל העולם; אבל בדיעבד אני שואל מי נגד מי כאן, ורוצה לבדוק את ההגדרות הדיכוטומיות של קורבן ומקרבן במובן הרחב, הפוליטי והכלכלי, גם ההיסטורי וגם העכשווי שלהן.
בעבודות שלי, הפרה מסמלת את הקורבן במובן של ה-sacrifice והצילומים מאתר ההנצחה מסמלים את ה-victim. יש ציורים שבהם ממד אחד יותר חזק. אבל השניות הזו קיימת בעבודה שעל כריכת "מה את מבינה," וניסיתי להעביר אותה באמצעות השכבות.

גם נושא אכילת הבשר וההתנגדות לאכילת בשר עולים אצל מי שרואה את העבודות שלי, בפרט אלו שמכירים את הספר "מה את מבינה" ואת סיפורה של לוי חזן, שהייתה טבעונית. כאשר יצרתי פעם תמונה המשלבת את העבודות של "ground zero" עם הפסוק "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הושע י"ד ג'), המכוון להחלפת הקורבן הממשי בתפילה, היו כאלה שאמרו שזה מעביר מסר חשוב – מסר נגד אכילת בשר. אני מסכים באופן מסוים: הברכה באכילת בשר היא כמעט ברכה לבטלה. זו היא כמעט נהנתנות בלבד, במיוחד בשגרה ובימי החול. לא התאים לי להישאר רק עם הנהנתנות. גם הפרה כבשר בקר – והביקורת על הקרבן הזה – גם זה קיים שם. והדברים, כמובן, שלובים זה בזה: אכילת הבשר והתפילה, הניסיון להגיע ולהתקרב אך ההקרבה העצומה – הפרטית והקולקטיבית – שכרוכה בכך.

מול הנושא של הקורבן, הנושא הזה שמקיף ומחבר בין תחומים רבים, פרטיים, קולקטיביים, מוסריים, דתיים וגם פוליטיים - אני נמצא כל הזמן במצב הזה של דואליות, של חקר, של ניסיונות להגיע לעוד תובנות, של הפרכה וערעור היסודות הקיימים. אפשר לקרוא לזה, באופן שמשמר במודע את המשמעות המקורית של הביטוי: עבודת הקורבנות.

שי צאודרר







הזכויות על העבודות שמורות לאמן
גלריית תמונות