משה נובומייסקי הוא שחולל את המהפכה בסדום במאה העשרים. הוא היה הראשון שהשתמש באנרגיית השמש להפקת אשלג בעולם בכלל, ובים המלח בפרט. את הזיכיון לניצול אוצרות ים המלח קיבל משלטונות המנדט בארץ ישראל ב-1 בינואר 1930. לשם כך הקים את 'חברת האשלג הארץ-ישראלית בע"מ' בעזרת הון שגייס מן המרחב הציוני העולמי, מיהודי בריטניה וארצות הברית. החברה פעלה במשך כשמונה עשרה שנה, עד אפריל 1948, ערב סיום שלטון המנדט והתעצמות מלחמת העצמאות. חברת האשלג הביאה לאזור פעילות אנושית חדשה. היא הקימה מערכי הייצור, ובכללם ברֵכות, בתי חרושת ומגורים לעובדים בשני קדקודיו של הים, בצפון ובסדום, וכן את 'מחלקת הים', שהשיטה ספינות לקשר בין שני האתרים. באזור התפתחה דינמיקה רבת-תחומים, שהביאה לפיתוחו בתחומים נוספים, כמו דרכי תחבורה ביבשה, בים ובאוויר; חקלאות אינטנסיבית ואקסטנסיבית בקיבוץ בית הערבה; פיתוחים טכנולוגיים בתעשייה; שימוש במשאבים מקומיים של קרקע ומים; פיתוח התיירות ומלון 'קליה'; קידום המחקר לחיפוש נפט בין מצדה להר סדום והרחבת הידע המדעי על האזור.
לאחר קום המדינה הוקמה על בסיסה של חברת האשלג חברת 'מפעלי ים המלח בע"מ' - אחד המפעלים הגדולים והרווחיים ביותר במדינת ישראל. עם זאת, שמו של משה נובומייסקי נפקד משמות מקימי המדינה ובוניה, וסיפור מעשיו לא בא לידי ביטוי בהיסטוריוגרפיה הציונית. זהו מחקר אקדמי ראשון העוסק בפעילותה של חברת האשלג באזור ים המלח ובמרחב הארצי והעולמי.