'איני יכול לשכוח את ימי העוני והדלות שלי. איני יכול להימלט מעצמיותי הישנה. העבר שלי וההווה שלי אינם חיים בשלום זה עם זה. דויד, הבחור העני המתנועע מעל לגווילי התלמוד בבית המדרש הישן, מתאים לזהותי הפנימית יותר מדייוויד לווינסקי, יצרן המעילים הידוע' – כך מסכם לווינסקי את סיפור הגירתו לאמריקה. חסר כול הוא הגיע אליה, ידע רעב ומחסור, אך בהתמדה ובנחישות השכיל לפלס את דרכו בחברה האמריקנית ונעשה לאֵיל טקסטיל מצליח ורב-השפעה. סיפורו של לווינסקי חורג מגבולות הרומן שלפניכם. חייו באימפריה הרוסית ולאחר מכן בלואר איסט סייד של מנהטן הוא במובנים רבים סיפורם של מאות אלפי מהגרים יהודים שעזבו בסוף המאה התשע-העשרה וראשית המאה העשרים את מזרח אירופה והיגרו, מלאי תקוות, לארצות הברית. יותר משני מיליון יהודים הגיעו אז בעיקר לעיר ניו יורק ופיתחו בה קהילות אתנו-יהודיות תוססות. אברהם (אייב) קאהאן (1951-1860) היה עיתונאי, סופר, ומנהיג פועלים יהודי-אמריקני ממוצא ליטאי, שנודע בתור העורך המייסד של העיתון היידי-אמריקני 'פֿאָרווערטס'. עלייתו של דויד לוינסקי, שיצא לאור בשנת 1917, הוא הרומן החשוב ביותר שחיבר ויש הרואים בו שיאה של יצירתו הספרותית. מניפה של חושים, החסרה לעתים במחקר ההיסטורי, פורשׂ בספר זה אייב קאהן. הוא מעורר לחיים צבעים, טעמים, מראות וריחות שקפאו בזמן; לעתים אלה ריחות מצחינים של ביוב, זעה וזוהמה, לעתים ריחות נעימים של מאפיות, סירים מהבילים על גבי פתיליות או ריחו של בית יהודי בלואר איסט סייד בערב שבת. עלייתו של דויד לוינסקי הוא ספרות יפה ובה בעת מקור היסטורי-ספרותי בעל חשיבות ראשונה במעלה להבנת תקופת ההגירה הגדולה ממזרח אירופה ולהמחשת חיי היהודים בארצות הברית.